כשויקטור קלדרון הגיע לבאר שבע מתל אביב עם ארגז כלים בידו, גם הוא לא האמין שחלומו לפתוח מוסך עצמאי יהפוך לחברה עם למעלה מ-120 עובדים ומוסכים המשתרעים על כ-25 דונמים. אך מעשה שהיה כך היה והמוסך הקטן היה לסיפור הצלחה. סיפור הצלחה שהוא קודם כל סיפור משפחתי, סיפור ישראלי, סיפור ציוני וסיפור באר-שבעי.

אנו מתחילים בשנת 1951, כשויקטור עלה עם משפחתו לישראל מיוגוסלביה. בן למשפחה של סוחרי עורות עם משיכה עזה לתחום המכונאות. בעודו נסחף לקסם של עולם הרכב, ויקטור הצעיר החל לעבוד במוסך טרקטורים בתל אביב. עוד מספרים בעיר איך בילה ימים כלילות תחת הסככה, ואיך רק גיוסו לחטיבת גולני גרם לו להניח לרגע את כלי העבודה.

במילואים שובץ כמכונאי קרבי בחיל ההנדסה, ובמלחמת ששת הימים היה לו הכבוד לקבל את פרס ביטחון ישראל משר הביטחון, משה דיין, וקצין הנדסה ראשי (על חלקו בפריצת הדרך לעיר העתיקה בירושלים).

לאחר מלחמת ששת הימים עבר ויקטור לבאר שבע ולראשונה בחייו פתח מוסך עצמאי. המוסך הוקם במרכז העיר והפך לאחד הידועים באזור הדרום. ההתרחבות הייתה בלתי נמנעת ובמקביל החלו בניו להשתלב בעסק המשפחתי (בין אם בחופשות מהצבא ובין אם בשעות שלאחר הלימודים). בתחילת שנות ה-80 המוסך עשה את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר עם רכישת מגרש בשכונת עמק שרה בבאר שבע.

החודשים הפכו לשנים, הזמן עשה את שלו, ועד היום כל בני המשפחה מגיעים מדי בוקר לפתוח את השער ולהיות הראשונים במקום. כולל כמובן ויקטור, שעל אף שהגיע לגבורות, לא מוותר ולו על יום עבודה אחד.